קשה לדבר בימים אלו על יופי, כמו שבמובן הרחב יותר, קשר לדבר על יופי בתקופות הישרדות. ולא, אני לא מתכוונת להישרדות – פשוטה כמשמעה – אלא על חווית ההישרדות שכל חברה חווה בתחילת דרכה ולעיתים קרובות במהלך כל שנות קיומה.

ההתייחסות לסביבת העבודה הפיסית כמעט ולא קיימת בדיונים ושיקולים במקומות עבודה. חבל. כי לסביבת העבודה הפיסית קשר הדוק במסר התרבותי, האתי, המבני והחוקי שהארגון מעביר לעובדיו. היא גם משפיעה מאד על יעילות העובדים, רמת היצירתיות, האכפתיות שלהם ובעיקר- על יכולתם להקפיד ולשמר איכות, מיצוי ותפוקה לאורך זמן. כל אלה הם נתונים חשובים, המשפיעים כולם על רווחיות החברה ומיתוגה.

כשאני נפגשת עם סביבות עבודה – בארגונים, בסדנאות, בבתי ספר ובמקומות ציבוריים – אני נוכחת שוב ושוב לכך שרמת המודעות להשפעת הסביבה הפיסית על היצירתיות, היעילות, המיקוד, הערנות ועוד- נמוכה מאד. לא העובדים, ואף לא המנהלים מודעים לכך שהסביבה הפיסית, היא כמעין "מיכל" של ידע ומידע, ויש לה השפעה ישירה על כל הנמצא בה, וסביבה.

אחד הכלים המשמעותיים שלקחתי מלימודי האימון (COACHING) – הוא ההקשבה. ולא רק בגלל שהקשבה היא כלי אימוני חשוב למאמן אלא בעיקר, בגלל שתרבותנו חולה במחלת חוסר ההקשבה, וזהו כלי חשוב לחיים.