בעברית שלנו, אין מילים נפרדות ל- HOUSE ול- HOME. הכי קרוב שאני יכולה לנסות זה לומר ש- HOUSE זה בית, ו- HOME הוא הבית שלי/שלנו. אז מה הופך מבנה או בית לביתי שלי? הזכרנו לא פעם, שבתכנון ועיצוב על פי הפנג שואי, נלקחים בחשבון אלמנטים שהם הרבה מעבר לפונקציונלית, שאותה כולנו יודעים להגדיר ולהסביר. הפנג שואי שואל, מה הבית צריך לאפשר לדייריו? או במילים נוספות, איך מציתים את האור בבית?
בית שמעוצב נכון – הוא בית מאפשר. מתוכו אתם יוצאים ואליו אתם חוזרים. הבית מקבל את פניכם תמיד ובכל מצב. הוא הבסיס למערכות היחסים המשפחתיים הוא המקום למנוחה, להרפיה – הוא המקום להרגיש בבית.
אין חג יותר מתאים מט"ו בשבט בכדי להסביר את חשיבות הסביבה לאדם. בכל אדם, כמו בכל אילן טמון פוטנציאל. אצל האילנות ושאר הצמחים ברור כי זה בזרעים, בפקעת או בגרעין אצל האדם זה בדנ"א שבתוך התאים. אצל האילן ברור שאם הזרע הוא של אלון, לא יצמח ממנו עץ פקאן אצל האדם זה קצת יותר מורכב – מי אני? לאן פניי? זו הסיבה שאנחנו בחיפוש מתמיד למימוש הפוטנציאל הגלום בתוך הגרעין שהוא הנני.
כל שנה מביאה איתה את הנשנה ואת השונה. כל שנה היא הזדמנות להתבונן על מה שהיה, ולחפש דרך שונה ויצירתית לקדם את העסק לקראת השנה החדשה בכלל, ולקראת החזון והמטרות בפרט. במשך שנים, רווחה נחשבה ימי כיף ותרבות לעובדים. הטמעת תרבות ארגונית וערכים נעשו דרך ימי עיון, סדנאות, יועצים ומאמנים. ומה נשתנה?
קשה לדבר בימים אלו על יופי, כמו שבמובן הרחב יותר, קשר לדבר על יופי בתקופות הישרדות. ולא, אני לא מתכוונת להישרדות – פשוטה כמשמעה – אלא על חווית ההישרדות שכל חברה חווה בתחילת דרכה ולעיתים קרובות במהלך כל שנות קיומה.
מילים: דודו ברק לחן: אפי נצר כשאביב נרדם יעור בחוורון בשדות האש ייתם הקרב האחרון ובוקר נהדר מן הבקעה להר אז יעלה בזמר, ברון.
"בניין הופך לבית רק כשהרוח מתחזקת בו, הנפש נרגעת והגוף מתחדש." צ'או-שיו צ'ן
שבועות הוא חג הוקרה לתבואת האדמה וגם חג מתן תורה. יש בו את הלבן של הקדושה, ואת גוון החציר שמביא פשטות, בסיסיות וטבעיות. יש בו חקלאים, ושדות,וקציר– המזכירים לנו את עבודת האדמה ועבודת הכפיים. אותנטיות שאם לא נשכיל לשמר– היא תאבד. ויש בו סיפור על נשים אמיצות – על רות ונעמי, על הגורן, על אהבה ועל נאמנות.
