מדירה – למה כדאי לך?

זה המקום, וזה הזמן וזה ביחד ולבד. זה שינוי השפה, מזג האויר, הטעמים והריחות.

אבל בראש וראשונה זהו מקום של רשות מלאה להיות ולממש רצונות.

כבר כמה שנים אני רוצה ליסוע לתקופה ארוכה

חיכיתי שתומר יסיים שנת שירות, יסיים צבא, תסתיים המלחמה ובסוף זה הגיע

חודש במדירה. מיכאל ואני

תוכנית רק לשבוע הראשון והשאר בזרימה.

התחלנו בשבוע טרק עם חברת s-cape יש להם מסלולים מומלצים, הם סוגרים מלונות, מעבירים את המזוודות ממקום למקום, לוקחים לתחילת המסלול כל בוקר ומחזירים בסיומו, ובעיקר – הם גמישים.

לנהג שהסיע אותנו, מטעמם, קוראים דניאל (טלפון בסוף הפוסט) אפשר להתקשר איתו ישירות ולעשות את המסלול הזה, במידה ולא רוצים דרך s-cape, לא בטוחה שזה יוזיל אבל שווה בדיקה.

המלון שהם הציעו לחלק השני של הטרק לא היה לרוחינו ואחרי חיפוש שעשיתי בגוגל הגעתי ל-Terrabona שנמצא בתוך ואדי ויש בו כרם ויקב, כמה יחידות בודדות מעוצבות להפליא ומתמזגות עם הטבע. בריכה, סאונה, שקט, מים זורמים ושריקה של הרוח.

לי הסביבה משנה ועלי היא גם מאוד משפיעה ומסתבר שמיכאל אפילו יותר מפונק ממני. והאמת, שלחזור יום יום אחרי טרק של 14 ק״מ למקום מזמין ונעים, מוסיף המון.

 

הטרק, מתוכנן ל – 6 ימי הליכה – כ – 12-14 ק”מ ביום. אחרי שלושה ימי הליכה עשינו יום מנוחה (חשוב לטעמי) אני נחתי גם ביום השישי ומיכאל עשה אותו בעצמו. פה נכנס עיקרון חשוב לנסיעה שכזו – קוראים לזה תיאום ציפיות אומנם אנחנו כבר שנים יחד, רגילים ומכירים אחת את השני אבל כבר מזמן לא היינו יחד 24/7 במשך חודש ולכן עשינו לנו תיאום ציפיות. מה חשוב לנו בנסיעה ברמה האישית והזוגית, איך היינו רוצים שזה יהיה ועוד דברים שביני לבינו. אחד הדברים שהסכמנו – מותר להתפצל – ואכן התפצלנו וזה עבד נפלא.

הטרק הסתיים בהנאה רבה. השהות בטבע, ההליכה, ההתבוננות בעצים בני מאות שנים, הצבעים המשתנים ממש גרמה לי לרצות לחבק עץ. תחושת ההודיה עולה ואיתה שקט פנימי.

נסענו לבית שהזמנו לנו לשלושה שבועות הבאים – אבל לא, זה לא היה זה.

המקום יפיפה והנוף מטריף אבל הבית צפוף וחשוך ולא היה לי נעים. לא ראיתי איך אני מעבירה שם שלושה שבועות ופניתי למנהל המקום לבדוק אם יש  אפשרות לשינוי וילה. לא היתה וילה אחרת והוא הציע בנימה טובה להחזיר לנו את כל הכסף כי מה שחשוב לו זה שיהיה לנו טוב בחופשה.

אנחנו, שלא רגילים לשירותיות שכזו, אימצנו את הרעיון וחיפשנו לנו מקום אחר.

וכאן מילה ראשונה על היופי בנסיעה לזמן ארוך.

יש יום גשום? צריך להתעסק במנהלות, כמו לחפש מקום חדש? – הזמן לפנינו. אין תחושת פספוס, חיים וזורמים ועם מה שהיום מביא. המצב התודעתי הזה, זה שהפוך מפומו – עושה הבדל.

התחלנו לשוטט בגוגל ואז, מכיוון שהאי קטן, נסענו לראות את המקום הבא – Socalco, תרשמו לכם. על הים, וילות או חדרים בגדלים שונים, בנויים בהלימה וחיבור מושלם לטבע שמסביב. מסעדת שף, שירות מעולה ומה שיפה ושבה את הלב, חיבור של שירות טוב וגובה עיניים. לא הרגשנו לקוחות, הרגשנו אורחים.

עד כדי כך הרגשנו בבית, שכשתומר הפתיע אותי, אחרי שנה וחצי בחו״ל והחליט להגיע אלינו למלון במדירה, הוא נכנס וסיפר לפקידת הקבלה מיהו ומה הוא עושה פה, והיא עזבה הכל ואמרה – ״אני חייבת לראות את הפרצוף שלה״ ובאה אחריו וצילמה את המפגש המרגש בינינו. ואל תתבלבלו, חוסר הרישמיות הזו לא באה על חשבון השירות.

עד שהתפנה לנו בית ב-socalco היינו עוד כמה ימים במקום שלא אהבנו, וזה הוביל אותנו לבלות את רב היום בין בית הקפה לטבע.

הפכנו את בית הקפה Gato Legal Coffee Roastery לקפה השכונתי שלנו, עשינו את הטרק ל- 25 מפלים

נסענו ל – PORTO MONIZ שם מהסלעים שבתוך המים, יצרו בריכות ים טבעיות וזה מקסים מקסים. העיר נמצאת בצד המערבי של האי ויש לה וייב יותר פראי.

הדרכים במדירה – במדירה יש שתי מערכות כבישים מקבילות המרשתות את כל האי. הכביש הראשי הוא לא אוטוסטרדה אבל מלא במנהרות ופחות מפותל. הכביש השני הוא יותר איטי, מפותל אבל נסיעה בו היא טיול בפני עצמו. צידי הכבישים מלאים בפרחים וצמחים שזה מרגיש כאילו גנן עובר לאורך כל הכביש  ומגנן אות השוליים שלו, לכן אני ממליצה מאוד, לפחות כיוון אחד ליסוע בכביש הכפרי, למרות שהלוך וחזור באותו כביש הם שני מראות שונים. וכדי להראות לכם למה אני מתכוונת – הנה כמה צילומים מ – “תעצור, תעצור רגע – אני חייבת לצלם”

שתי תופעות טבע שמאוד אהבנו במדירה, השקיעות והערפל.

שקיעות – ישנן כמה נקודות מומלצות להיות בהן בשקיעה, אבל באמת באמת, כמעט מכל מקום כשנמצאים עם הפנים לכיוון הנכון זה מרהיב ופותח את הלב.

והערפל – במדירה, אפשר ביום אחד לחוות מזג אויר של 4 עונות. ליד החוף ללכת לים ובהרים ללבוש מעיל וצעיף. הערפל מכסה את הכבישים, גולש לוודאיות, מכסה את הפסגות ובשבילי זו היתה חוויה לגמרי מיסתית.

מקום אחד ידוע במיוחד הוא יער פאנאל (FANAL FOREST) היער מאופיין בעצי טיק בני אלפי שנים, שעם הזמן פיסלו את עצמם ויש מי שקורא ליער הזה היער המחושף. השילוב של העצים העתיקים והמפוסלים יחד עם הערפל שגולש לתוכם, יוצר אוירה מרתקת ומכושפת לטעמי על גבול החוויה המיסטית. אני בכל אופן התהלכתי שם כמו שיכורה, לא רציתי לעזוב ויצאתי משם מלאת אנרגיה.

באחד הימים החלטנו לעשות את הטרק Pico Ruvio – PICO RUVIO היא הנקודה הגבוהה ביותר במדירה וממנה רואים את הים שמקיף את האי מכל הכיוונים. היה יום יפה ובהיר והיתה תחושה שזה יום מתאים לתצפית בהירה ומהממת, ככל שהתקרבנו ליעד, עננים וערפל כיסו את הכביש ואת הראות, אבל לי היה דחף בכל זאת לעשות את ההליכה.

ידעתי שלא אראה את הנוף, אולי כמה צעדים קדימה, ועדין היה בי דחף לעשות את המסלול. תומר חשב שהשתגעתי ונשאר באוטו ומיכאל חשב שהשתגעתי אבל לא העז לתת לי לעשות את זה לבד ובא איתי.

האויר היה קריר, לא ראיתי לא מצדדי, לא מלפניי ולא מאחוריי ובכל זאת הרגשתי חוויה עילאית, מיוחדת, מיסטית. הרגשתי פתאום שהליכה לא חייבת להיות רק כדי לראות נוף, ללכת בתוך ענן וערפל ולראות רק כמה צעדים קדימה זו חוויה לא פחות מפעימה, חוויה שמכנסת את החושים פנימה, חוויה חזקה של נוכחות.  אולי לא לכל אחת זה מתאים אבל תדעי שאני לא היחידה שממליצה, גם שולי רנד ממליץ לפסוע לתוך הערפל למה? כי שמה, כי שמה, כי שמה האלהים

ב-Socalco לא היה לנו מקום לכל זמן השהות שלנו במדירה וכך הרווחנו מקום נוסף. עברנו ל- YEOTOW. המקום בד”כ מארח ריטריטים לניקוי רעלים אך המזל שיחק לנו ובדיוק הסתיים ריטריט וכל המקום היה לרשותינו. הוילות מרווחות, נעימות ויפיפיות. הנוף מהמם, השקיעה וצבעי השמים והמים נכנסים לתוך החדר. את ארוחת הבוקר הכינה לנו שפית שדאגה לפני כן לשאול מה אנחנו אוהבים ואיך.

במקום היתה בריכה, חדר סאונה וחדר יוגה. יומיים שלמים לא יצאנו מהמקום, תומר ניגן על גיטרה, מיכאל קרא ספר ואני ציירתי.

כל אחד עם עצמו וכולנו יחד בנוכחות שקטה ונפלאה.

את הלילה האחרון עשינו בפונשל , עיר הבירה של מדירה במלון CASTANHEIRO

ממוקם מעולה, נעים, ספא נפלא וגם מסעדה.

פונשל עיר בירה על הים – מדרחובים, בתי קפה, מסעדות אוירה נעימה – אנחנו בעיקר עברנו שם כדי לא לחזור בידיים ריקות לנכדים ולילדים.

אז איך אסכם לכן

נסיעה לתקופה ארוכה יחסית, עושה הבדל, כנראה שמשך הזמן חשוב מהאיפה, כי העולם מלא במקומות מדהימים להיות בם. הזמן הפך אותנו מתיירים לשוהים. השהות יוצרת נוכחות  פיסית, מנטלית ורוחנית חדשה. הנוכחות החדשה הזו מכניסה שלום ושקט פנימי, לא כזה שאת בהכרח לא רוצה לעשות כלום, אלא דווקא ממלא במוטיבציה, חיוניות וחיים. מתוך החיבור לעצמי ולמה שסביבי, נוצר דיוק. דיוק אישי ודיוק זוגי. השיח אחר – יותר שקט ופחות מילים מיותרות.

להיות ללא תוכנית זה נפלא – להתעורר בבוקר להתחבר לחשק, לרצון, למזג האויר בחוץ ובפנים ולקבל החלטה של כאן ועכשיו, מה אני אגיד לכן – זה עונג. אני חושבת שזה מהות החופש. החופש לבחור בכל רגע נתון מה בא לי. אף אחד לא מחכה לצהרים, ואין לי פגישה עוד מעט – חופש – הלו”ז נקבע ברגע. לקחתי לפטופ, כתבתי, ציירתי, קצת עבדתי, עשיתי אפילו זום או שניים, נכנסתי ללימודים – הכל מבחירה של מה עכשיו ולפעמים יתחשק לי לעבוד ולקדם משהו – העקרון הוא – המידה שאת קובעת ובוחרת לעצמך.

ואז…..השמיים הם הגבול

קישורים והמלצות נוספים:

קישורים להמלצות נוספות

• טלפון של דניאל ברזאו – הנהג שלנו במהלך הטרק – 351969716933+
• רב המסעדות במדירה פשוטות וטובות, המלצה של שלוש שמאוד אהבנו וחזרנו
  • מסעדה איטלקית מצויינת 
  • מסעדה מעולה לשיפוד בשר שלהם
  • מסעדת דגי ים על האש
• אפליקציות למסלולים – GUIBO, ALL TRAIL
• בלוגים עם מידע מעניין על מסלולים, נקודות שקיעה:
  • MADEIRA LOVERS
  • OH WHAT A KNIGHT
  • JILL ON JURNEY