כן, לפעמים זה קורה לי. אני מסיימת פרוייקט ובא לי לעבור לגור בו. כך זה קרה לי עם השכנים שלי ממול. זוג צעיר עם שלושה בנים יפיפיים ושובביים ובכל זאת החליטה לירז, האם – כי גם אם ילדיה קטנים ושובבים היא רוצה שביתה ירגיש בית כייפי ונעים. ואכן, כשהגעתי אליהם, הסלון נראה כמו גן המשחקים וחדר הספורט. המטבח לא היה לטעמה. הרצפה היתה מקרמיקה לבנה וקרה – יכולתי להבין אותה ובכל זאת התפעלתי מתפיסתה השונה מאוד מהתפיסה הרווחת והאומרת – "מי משפץ את הבית, מחליף סלון ומטבח כשהילדים עוד קטנים ומשתוללים?" הרי רובינו מחכים שהם יהיו גדולים.

בעברית שלנו, אין מילים נפרדות ל- HOUSE ול- HOME. הכי קרוב שאני יכולה לנסות זה לומר ש- HOUSE זה בית, ו- HOME הוא הבית שלי/שלנו. אז מה הופך מבנה או בית לביתי שלי? הזכרנו לא פעם, שבתכנון ועיצוב על פי הפנג שואי, נלקחים בחשבון אלמנטים שהם הרבה מעבר לפונקציונלית, שאותה כולנו יודעים להגדיר ולהסביר. הפנג שואי שואל, מה הבית צריך לאפשר לדייריו? או במילים נוספות, איך מציתים את האור בבית?

"

אז מה יתאים לנו לימים הקרים? אולי התמונות ידברו הפעם טוב יותר מהמילים

בספר שמות ישנם מספר פרקים העוסקים בבנית המשכן. בכל פעם שאני נתקלת בפרשות האלו, שלושה דברים תופסים אותי. האחד: אלהים יורד לפרטי פרטים בהסבר הקמת המשכן. החל ממספר היריעות מהן בונים את המשכן, סוגן, גודלן, הדרך לחבר אותן. צורת קרסי הנחושת, סוגי העצים, הכיוונים ועוד ועוד

מביקורי הרבים בבתים שונים, אני מוצאת לא מעט נטיה לטפח את הסלון, פינת האוכל והמטבח- כל אותם חללים "ציבוריים" שהאורחים רואים מיד. דווקא חדרי השינה, ובעיקר חדר השינה של ההורים, הופכים להיות מעין מחסן לכל מה שאין לו מקום בבית או למשל מקום לכביסה הנקיה, עד שזו תגיע למקומה.