על פי הפנג שואי, כל מרחב מכיל בתוכו מידע. המידע נאסף מאירועים שנחקקו, מזכרונות שהצטברו ומפעילויות שרחשו. יש בו שמץ של ריחות, צבעים, פריטים, מרקמים, ועוד ועוד… חישבו למשל על כנסיה עתיקת יומין, לעומת בית חדש.

כל המידע הזה משפיע על מי שנוכח במקום. לפעמים זה מוסיף עומק וקסם, אבל לא תמיד אלו אנרגיות שמתאימות לאלו השוהים בו. החדשות הטובות הן, שהמידע הזה ניתן ל”תכנות מחדש”, דרך שינויים עיצוביים המקבלים פאן נוסף.

בעיצוב על פי הפנג שואי, כל דבר מקבל מימד נוסף, מעבר למוחשיות שלו.
למשל, צבע אינו רק כתם צבע, כפי שהוא עשוי להתפרש בעינינו, אלא- תדר אנרגטי.
מרקם של קיר אינו רק עניין של עיצוב,טעם או טרנד, אלא מוליך של תנודת זרימת הצ’י (האנרגיה שנותנת את כח החיים) במרחב.
מיקום וצורת הקירות והרהיטים, אינם רק אלמנטים עיצוביים, אלא קווים המנתבים אף הם את זרימת הצ’י.
כל האלמנטים הללו יחד, הם כלי עבודתו של אומן הפנג שואי. בעזרתם, מותאם כל מרחב בצורה אישית, לצרכי האדם, העובד, או האומן.

אנשים שונים זקוקים למרחבים שונים, ממש כמו צמחים. לכל אחד תנאי הגידול הדרושים לו, כדי לפרוח ולהתפתח. הסינכרון בין צרכי האדם, לבין סביבת העבודה והמגורים שלו, היא אומנות הפנג שואי.
בפוסט של היום אני רוצה להציג בפניכם דוגמה מעניינת לתאוריה הזו. מדובר בסטודיו לצורפות, בחלל שהיה בעבר גראג’.

הצורפת עבדה ויצרה בסטודיו הזה, מכורח הנסיבות, אך היא מצאה שנדרשת ממנה אנרגיה נפשית רבה, כדי לצאת אליו. היא רצתה שהסטודיו יהיה עבורה מקום השראה, יצירה, מכירה, וגם מקום בו תוכל להיות בשקט עם עצמה- ולא מצאה בו את המנוחה שביקשה.

ישבנו, האמנית ואני, כדי לזהות את הצרכים שלה, גם כאדם וגם כיוצרת, וכדי לבנות תכנית ש”תטהר” את החלל ותהפוך אותו למשהו חדש.
המפה האסטרולוגית של האמנית, הצביעה על כישורים אמנותיים גבוהים. יכולות ביטוי מיוחדת, וכשרון לחשוב על רעיון מופשט ולהוציאו לפועל, כמוצר חומרי.

כמו כל אמנית מהספרים, היא פעלה מתוך “פרצי יצירה”, ואף על פי שחוש האמנות היה טבוע בה, היא מצאה את עצמה מותשת בסופו של תהליך, וזקוקה להפסקות, ולמרחב נשימה.
ההכרות עם האומנית ביחד עם ההבנה האנרגטית של המרחב, הביאו לארגון מחדש של הרהיטים, כפי שתוכלו לראות בשרטוט, ולשינוי מהותי בצבעוניות של החלל.

מאחר ומדלת הכניסה נכנס צ’י המעודד הזדמנויות ופרנסה, עשינו שימוש בצבע האדום, כדי לזמן את הצ’י הרצוי. לשם כך נצבעו באדום דלת הכניסה, וגם חלק מהרהיטים במקום. כצבע משלים, התמקדנו בירוקים, השומרים על ערנות, הזנה ויצירתיות.
בנוסף, עוצב הסטודיו כך שיכיל ויציג מידע והשראה, מהסוג לו זקוקה האומנית.

ראו זה פלא!
הסטודיו מתפקד כיום, כפי שהאמנית חלמה שיהיה. הוא מהווה בשבילה מקום ליצור, למכור, וגם פשוט- להיות. היא מספרת לי שבכל פעם כשהיא נכנסת לסטודיו, היא מקבלת הרגשה טובה, ואין לה יותר קושי לשבת וליצור בו. בנוסף, היא מציגה בסטודיו את יצירותיה ועורכת במקום מכירות.
הפרט האחרון נשמע לכם אולי פשוט וטבעי, אך לאדם שבאופיו הוא נחבא אל הכלים, להציג את יצירתו, לתמחרו ולמוכרו- אינו דבר כה ברור מאליו, והוא נדרש לשם כך לחזוקים של אנרגיות מסויימות.

בתחילת דרכי בפנג שואי, נמשכתי לשילוב שבין הבנת חוקי הטבע והעיצוב. לא הרבה אחרי הבנתי את הקשר ההדוק בין האדם וסביבתו. השילוב הזה בין הבנת הרבדים העמוקים והתת הכרתיים של האדם, יחד עם הבנת הרבדים העמוקים של המרחב, החומרים והצבעים היא שהופכת את העיצוב על פי הפנג שואי למרתק ומרגש בכל פעם. כל פרוייקט, הוא כמעיין המתגבר, סקרנותי מתעוררת לגילוי החדש שיביא איתו החיבור בין האדם לבין סביבתו.