כן, לפעמים זה קורה לי. אני מסיימת פרוייקט ובא לי לעבור לגור בו. כך זה קרה לי עם השכנים שלי ממול.
זוג צעיר עם שלושה בנים יפיפיים ושובביים ובכל זאת החליטה לירז, האם – כי גם אם ילדיה קטנים ושובבים היא רוצה שביתה ירגיש בית כייפי ונעים. ואכן, כשהגעתי אליהם, הסלון נראה כמו גן המשחקים וחדר הספורט. המטבח לא היה לטעמה. הרצפה היתה מקרמיקה לבנה וקרה – יכולתי להבין אותה ובכל זאת התפעלתי מתפיסתה השונה מאוד מהתפיסה הרווחת והאומרת – “מי משפץ את הבית, מחליף סלון ומטבח כשהילדים עוד קטנים ומשתוללים?” הרי רובינו מחכים שהם יהיו גדולים.

אהבתי מאוד את הגישה שלה. כי משהו בה הבין וידע, שלבית יש השפעה עליה ועל המשפחה ונגד כל המוסכמות היא קיבלה החלטה אמיצה ותכף תראו – אפילו הלכנו על פרקט בכל הרצפה. (זה קצת מזכיר לי את אלו שגרים בשכר דירה ולא משקיעים בביתם, כי הבית לא שלהם – חבר’ה, הבית לא יודע אם הוא שלכם או לא – הבית פשוט משפיע עליכם – אם הוא בשכר דירה ואם הוא בבעלותכם)

משפ’ סמיש מאוד משפחתית. אוהבת בית, אוהבת לארח. היה חשוב שהתחושה תהיה בייתית ופונקציונלית כאחד. שיהיה לכל חפץ את מקומו, שהחפצים יהיו זמינים ונגישים ושהסלון והמטבח יהיו מרכז ההתרחשות המשפחתית.
בשלב הראשון אכן התמקדנו בפינת אוכל, במטבח ובסלון.

בסלון – היתה “עבירת פנג שואי” – הספה נכנסה לתוך נישה שמעליה היתה תאורת ספוטים. בשפה המקצועית אנחנו קוראים לזה “חץ רעל” – המשמעות של זה שלחץ האויר המשתרר במרחב לא מתחלק באופן שווה, הוא נדחס מתחת לתקרה הנמוכה ויוצר לחץ מעל הראש. כשמוסיפים לזה תאורת ספוטים שמקרינה אור בצורת קרן חדה וממוקדת מעל הראש – התחושה מאוד לא נעימה. לכן בשלב הראשון – ביטלנו את הספוטים ובנינו מגבס “ארגז” ששימש כאחסון ו”דחף” את הספה אל מחוץ לנישה.

מהכורסאות שהיו בבית והם מאוד אהבו, הוספנו פינת ישיבה נוספת בסלון שמשמשת לקריאה ולידם זרקנו כריות, מקום לילדים לרבוץ ולהנות.

לפינת האוכל הוספנו ארון שבנינו מדלתות ישנות והוספנו על אדן החלון הרחב כריות עם צבעוניות משמחת.

המטבח – בתחילה חשבנו להחליף רק דלתות, אך עד מהרה הבנו שנכון להחליף את המטבח כולו. מטבח מעץ כפרי – כמו שלירז חלמה מאז ומתמיד.

אחרי זמן מה, שאלתי אותה – “לירז, איך המרגש בבית החדש? “כיף אמיתי היא ענתה”. “אבל מה מעבר…” – שאלתי. לשתינו היה ברור שיש מעבר. פתחה את פיה ואמרה:
“אנחנו מאד אוהבים את הבית שלנו – כי הוא ממש אנחנו. את יודעת – שיתפנו את הבנים הקטנים בהתלבטויות שלנו לפני שבחרנו פרקט, בכל זאת הם ממש בנים (עם כל הכרוך בכך/….) ופרקט דורש יחס מיוחד. למרות כל ההתחבטויות, החלטנו לזרום עם הלב, עם האופי שלנו שנמשך לטבע – הלכנו על זה.
גם אחרי השיפוץ – אנחנו ממשיכים לאפשר להשתולל בבית, ליצור, לפזר, לשחק כמעט בכל פינה. נוכחתי לראות, שכשגדלים לתוך זה ובוחרים בזה, לכולם חשוב לשמור על זה. כל אחד מבני המשפחה הפנים את גבולות הבית שלנו, וזה גם מארגן אותנו ומכניס למסגרת שנכונה עבורנו. ואחרי הכל, גם אם קורה שמשהו נפגם, נשרט , נשבר, זה לא נורא. גם הבנים שלנו מבינים שכך גם בחיים- לא הכל מושלם, ודווקא הפגמים עושים אותם מעניינים”.

אחרי השיחה עם לירז, למדתי גם אני – בית מעוצב עם ילדים קטנים – מלמד גבולות, מלמד יחס לרכוש ומטמיע ערכים של איכות בכל הרבדים.

*צילומים: גלית דויטש עבור נטע כפרי – DESIGN FOR POTENTIAL