נהוג לומר, ש”צדיקים- מלאכתם נעשית ע”י אחרים…”
כך אני מתארת לעצמי הרגישו הטאואיסטים, כשאלברט איינשטיין פיתח את הפיסיקה המודרנית, את תורת הקוונטים, והוכיח את הנוסחה E=MC^2 . נוסחה, שלמעשה נתנה אישוש מדעי לתפיסתם, כי היקום הוא רצף אירועים אחד, הנע בין שני קצוות מנוגדים. (לא ממש הבנתם? -לא נורא, העיקר שתזכרו כי הפיסיקה המודרנית, הצליחה להוכיח המון דברים שנתפסו -וחלקם עדיין נתפסים- כלא מובנים, מופשטים, ואפילו רוחניים)

כך הרגשתי גם אני השבוע, כשנתקלתי במחקר הנקרא “CORRIDORS OF THE MIND”. המחקר מעלה אפשרות לכך, שהארכיטקטים שיובילו בעתיד, הם אלו שיבינו גם את מדעי המח.

נשמע מרתק, נכון?
בכנס שנערך בארה”ב, במאי 2012, נכחו מדעני מח וארכיטקטים, ובו טען ZEISEL, סוציולוג וארכיטקט במקצועו, שהצעד הבא של הארכיטקטים, המבינים היטב באסתטיקה, הוא להבין גם כיצד מתפקד המח.
למה?
כי זה יענה להם על השאלה, מדוע אנשים מרגישים נוח יותר במקום אחד, מאשר במקום אחר.

לשם דוגמא הוא הזכיר את JONAN SALKES, רופא אמריקאי, שגילה ופיתח את החיסון נגד הפוליו. SALKES סיפר כי במהלך התקופה שחקר את התרופה לפוליו, בעוד הוא אבוד ומתוסכל, החליט לנסוע למקום שקט ושליו- מנזר באומבריה, שבאיטליה. שנים לאחר שפותח החיסון, ובמהלך כל חייו, התעקש SALKES, שמשהו במקום ובעיצוב של אותו מנזר שבו הוא שהה, עזר לו לנקות ולהשקיט את מוחו המוטרד, ועורר בו את ההשראה למציאת הפתרון, שהביא לחיסון הפוליו המפורסם.

מזה 10 שנים, קיימת אקדמיה למדעי המח של הארכיטקטורה בארה”ב, שטוענת כי מדעי המח יכולים לתרום רבות לתחום הארכיטקטורה. הם מאמינים, שבעזרת הידע הזה ארכיטקטים ומעצבי פנים יוכלו לתכנן ולעצב מבנים, שיעודדו התפתחות של אוכלוסיות מוגבלות, כמו למשל פגים, אוטיזם, אלצהיימר ועוד.

השינוי הגדול קרה, עם ההתקדמות בתפיסה ובהבנה של תפקוד המח שלנו. עד לפני כ-20 שנה, האמינו המדענים, שמוחו של אדם מבוגר מאבד תא עצב (נוירון) בקצב איטי, אך קבוע, וכי אין ביכולתנו להחליף אותם או לחדשם, כפי שקורה בתאי עור. משמעות הדבר היא, שהמח שלנו היה במיטבו עד לגיל 20, הגיע לשיאו, ומאז הוא מאבד אט-אט מחיוניותו ומיכולותיו.
לעומת זאת, מחקר משנות ה-90 המאוחרות, שנערך על ידי הניורולוג FRED GAGE ומדענים נוספים, הוכיח, שתאי עצב חדשים ממשיכים להיווצר ולהיוולד במהלך החיים, מה שמאפשר לנו לאגור עוד זכרונות וללמוד מיומנויות חדשות, גם כשאנו מתבגרים.

ממה זה מושפע?
מהירות ההתפתחות וחידוש תאי המח, מושפעת באופן ישיר, מיחסי הגומלין בינינו לבין סביבתנו.
בכנס ארכיטקטורה שנערך ב-2003 נטען: “שינויים סביבתיים משנים את המח, ועל כן משנים את ההתנהגות שלנו.”

אז זהו האלברט איינשטיין שלי. ההוכחה המדעית, לכל מי שזקוק להוכחה שכזו, לכך שעיצוב הסביבה משפיע עלינו מנטאלית, רגשית ורוחנית. ולא רק לאוכלוסיות מיוחדות כי לכל אחת ואחד. תמיד האמנתי שלסביבה יש השפעה ישירה על החיוניות, היצירתיות ואפילו על היכולות שלנו. מה שלא ידעתי הוא, שלעיצוב הסביבה יש קשר להתפתחות והתחדשות של נוירונים במח. עכשיו אני סקרנית לחקור וללמוד עוד על הנושא. אולי אמצע את עצמי יום אחד באקדמיה הזו בארה”ב.