מרימה ראש – מכתב אישי ליום הזכרון
עד לפני 12 שנה הייתי חלק מעם ישראל שלא שייך באופן ישיר למשפ' השכול, אך מזוהה מאוד עם הנופלים ומשפחותיהם. עד לפני 12 שנה הייתי הולכת מדי ערב יום הזכרון לטקס המקומי, עומדת בצד, אפילו לא תופסת כסא, שותפה אנונימית שמתבוננת ומקשיבה. כשהייתי חיילת כבר הייתי נציגה של היחידה, משתתפת בטקסים שבבית העלמין, מציגה עצמי בפני המשפחה. כבר הייתי בתפקיד, אך תפקיד משני שאיפשר לי לשמור על אלמוניותי. לפני 12 שנה, ב – 23.1.03 אחי אסף ביתן, נהרג בחברון עם עוד שניים מחבריו.