“…ביתך הוא גופך רחב הידים,
הוא גדל בחמה וגם בדומית הלילה והוא בר חלום –
האם ביתך חולם?
ובחלומו נוטש את הכרך ושט אל גני הפרא ואל ראשי הגבעות?!…”
חליל ג’ובראן

לא פעם, בשיחות עם אנשים על פנג שואי, אני נתקלת במשפט כמו: “טוב, צריך להאמין בזה…”
המשפט מקפיץ אותי.
ותשובתי היא: “לא, אתה לא צריך להאמין בזה, כל שצריך זה פשוט להרגיש את זה!”

אז מהו בעיניכם בית?
האם מקום להניח בו את הראש?
האם 4 קירות שמשלמים תמורתם הרבה מאד כסף?…
או אולי בית הוא זכרונות, רגשות, ריחות, טעמים- פיסות של חיים ושל אנשים…?
אולי הוא מקום תומך, מחבק, מנחם ומרומם. מקום בו אנו מוצאים את השלווה, המנוחה, הפרטיות והאותנטיות לה אנו זקוקים…?

למרבה האירוניה אני מגלה שוב ושוב שאנשים מתכננים את ביתם מתוך חשיבה פונקציונאלית-תכליתית וממקדים את תשומת הלב בגודל הבית, מספר החדרים, המקלחות וכו’, אך משום מה שוכחים לקחת בחשבון שבית הוא ספק אנרגיה להתפתחות ולצמיחה.

לכן כל תהליך עיצוב של בית מתחיל בהכרות קרובה שלי עם האדם והמשפחה. שלב ההכרות, עוזר לבני הבית ולי להבין ולמקד באופן מדוייק את רצונם וצרכיהם, ומתוך כך להגדיר את הקונספט החווייתי של הבית.
על הקונספט הזה לענות על השאלה:

בפוסטים הבאים אדגים לכם שלב אחר שלב, את התהליך שאני עוברת עם בתים ואנשים. כיצד אני מכוונת אותם לזהות ולהגדיר את הקונספט החווייתי והצרכים המנטאליים של בני הבית, וכיצד ביצענו אותם מהבחינה הטכנית עד לפרט האחרון. כן, כן, בבתים אמיתיים.

אנחות רווחה הן המחמאה הכי גדולה שקיבלתי.